מצאתי את הידיעה הבאה בכלכליסט:
אחד מאבני הריחיים סביב המחקר המדעי היא העובדה שמחקרים חשובים מתפרסמים בכתבי עת יקרים מאוד, ושכתבי העת הללו נוהגים, כמסורת וכאמצעי קיום, לשמור לעצמם את הזכויות על המאמרים. המשמעות היא שמי שרוצה לקבל גישה למחקר המדעי המתקדם ביותר צריך להיפרד מכמות נאה של מרשרשים. לא כל אחד יכול, וסוד גלוי הוא שהספריות האוניברסיטאיות בישראל, למשל, משקיעות פחות ופחות בכתבי עת, בדיוק בגלל נושא המחיר.
חבר הפרופסורים של MIT, המכון הטכנולוגי הנחשב של מסצ'וסטס, קיבל החלטה מהפכנית בנושא בשבוע שעבר. מעתה, כל פרסום של חבר ב-MIT יהיה פתוח לציבור, וחברי פקולטה שירצו לפרסם מאמרים בכתב עת "סגור", יצטרכו לקבל אישור מיוחד לכך. MIT שומרת לעצמה את הזכויות על המאמרים של חבריה, והיא תפתח אותם לציבור ללא תשלום.
בהצהרה שהוכנה על ידי MIT נאמר שעד כה, תעשיית המאמרים התנהלה באופן שבו המו"לים היו בעלי הכוח ולכותבים היה מעט מאד כוח. הפרופסורים של MIT, בעצם, הקימו איגוד לשמירה על זכויות היוצרים שלהם – ושינו את מאזן הכוחות. MIT מייצרת הרבה מאוד תוכן שכתבי עת מדעיים ירצו לפרסם – ועכשיו הם יצטרכו לעשות זאת בתנאיה-שלה. כולם, חוץ מהמו"לים, מנצחים.
אז לא מדובר בתוכן חופשי לחלוטין עם רישיון מתאים, אבל גישה חופשית זה כבר צעד מעניין מאוד בכיוון הנכון. למדקדקים – ההחלטה נכנסת לתוקף באופן מיידי ותעבור בקרה בעוד 5 שנים.
באותו עניין, מוזכר גם שארגון הבריאות של ארה"ב דורש החל מ-2009 כי כל המחקרים שהוא ממן (כלומר מכספי הציבור) יזכו בגישה חופשית. הסיבה העיקרית היא שהם מאמינים כי המחקרים ישפיעו באופן הכי רחב כתוצאה מפרסום שלהם, ואין כמו גישה חופשית כדי לאפשר לאנשים לקרוא את המאמר.
הלוואי והרעיון יאומץ גם בארץ (באוניברסיטאות ובגופי הממשלה)…
תגובות אחרונות